_edited.png)
התהליך שאני הולכת לספר לך רלוונטי לדעתי לכל אשה ואשה שרוצה להפסיק לשנוא את גופה ולהתחיל לטפל בו (הרי אנחנו לא באמת יכולות לטפל בכבוד ואהבה במשהו שאנחנו שונאות...)
אז ככה: אחרי הלידה לא הכרתי את הגוף שלי.
וזה כאב לי. מאוד!
ההריון והלידה הקיסרית עשו שמות כמעט בכל חלקי גופי:
הבטן לא היתה אותה הבטן (במילים עדינות),
החזה לא אותו חזה (הוא גדל בכמה מידות ובלט מכל כיוון ובגד בצורה מוגזמת),
סימני המתיחה עיטרו את גופי בשלל מקומות,
עור הפנים היה מלא כתמי הריון (כשלפני זה הוא היה צח
למדיי),
השרירים חלשים יותר מחוסר בפעילות גופנית (אסור היה לי לעשות ספורט במשך תקופות ארוכות בהריון הזה),
המפרקים רגישים בגלל הורמוני ההריון...
ובאופן כללי - כל צורת הגוף שלי השתנתה לגמרי.
התמונה משמאל זה איך שנראיתי בבוקר רגיל אחרי לילה ללא שינה (והמתוק הקטן משלים את השינה :) )
במלוא הכנות היה לי כואב להיות בגוף שלי.
מצד אחד הערכתי מאוד את מה שעשה, הרגשתי שכל סימן מתיחה הוא כמו פס בגופה של נמרה אדירה וחזקה שיצרה חיים.
יחד עם זאת לא הרגשתי "בבית" בגופי.
ניסיתי ללבוש דברים שלבשתי בהריון - והם היו כבר גדולים או רופפים (ונראו מוזנחים).
ניסיתי ללבוש בגדים שלבשתי מלפני ההריון, ו... נו באמת, ברור לך מה היתה התוצאה...
הרגשתי שהדמות הנשקפת אליי במראה היא לא שלי. שהגוף שלי לא שלי. שהבגדים שלי לא מייצגים אותי.
קשה לתאר את מידת התסכול שזה יצר!
ממש נמנעתי מלהסתכל במראה והמעטתי את היציאה מהבית (שלא לשם ספורט) פשוט כי לא היה לי במה לצאת מהבית.
ביום אחד מלא חסד הלכתי לחנות וקניתי חולצה שאשכרה תעלה על גופי החדש.
ככה נראיתי בה (משמאל): חזה ההנקה שלי בולט מכל כיוון ומושך את כל תשומת הלב שלא רציתי שיימשוך.
הרגשתי מוזנחת, שאין לי מקום וזמן לטפל בעצמי.
והרגשתי שאינני יכולה להמשיך ככה, אך לא ידעתי מה לעשות אחרת.
ואז הופיעה הפיה שלי:
בדרך מעניינת למדי, שאולי אכתוב עליה פוסט יום אחד, היקום הנחית בדלת ביתי סטייליסטית!
כן כן.
קראו לה סיגל הורנפלד, והיא סיפרה לי שהיא בעצם מעצבת שינויים ועובדת עם נשים שעוברות שינויים: אחרי לידה, אחרי הרזיה, אחרי ניתוח בריאטרי (קיצור קיבה) ועוד.
טאדם!
זה היה בדיוק האדם הנכון בזמן הנכון.
הפיה האופנתית שלי עזרה לי, בעזרת מציאת הסגנון הנכון, למצוא את היכולת להראות את הבפנים שלי, שהשתנה כל כך אחרי הלידה, החוצה בעזרת בגדים וסגנון לבוש שונה ומתאים לי יותר.
עשיתי איתה 3 פגישות:
בפגישה הראשונה היא הכירה אותי לעומק כדי להתאים לי סגנון שיהיה לי נוח, פרטקטי ומהיר לתחזוק.
בפגישה השניה הלכנו למדידות וקניות (היה כיף להשקיע את הזמן המעשיר הזה בעצמי!).
בפגישה השלישית עשינו "בית ספר לאקססוריז".
והינה כמה מתמונות ה"אחרי":
אבל זה החלק הפשוט!
בפועל השינוי היה עוצמתי הרבה יותר: ההבנה איך להתלבש בצורה שתחמיא לצורת גופי החדש גרמה לי להרגיש בו שוב "בבית". המראות הפסיקו לבעס אותי, ומחשבות עם ההתעסקות ב"כמה הגוף השתנה ומתי אחזור לג'ינס הישן" הורידו את הווליום.
ולמה זה היה כל כך חשוב לשינוי הרגלי האכילה שלי?
כי ההתחברות מחדש לגופי שהשתנה הפנתה הרבה מאוד אנרגיה מאפיק של ביקורת עצמית לאפיק של שינוי מתוך כבוד ואהבה לעצמי.
והינה השורה התחתונה:
כולנו רוצות לרזות כדי להרגיש טוב עם הגוף שלנו.
טעות!
ההרזיה תגיע כש-נרגיש טוב עם הגוף שלנו ונתחיל להשקיע בו, להזין אותו בצורה מכבדת ולדבר אליו בצורה אוהבת.
באהבה,
רותי