_edited.png)
הגיע הזמן ללמוד מהו רעב ומהו שובע!
בדקו את עצמכם: האם אתם מרגישים: * כל הזמן רעבים, גם אם אכלתם לפני חצי שעה ושבעתם? * לא יודעים לעצור כששבעים? * לא יודעים איך מרגיש רעב או שובע? * אוכלים גם כשלא רעבים? * מסיימים אוכל רק כששבעים בצורה לא נעימה? אם עניתם "כן" לפחות על אחת מהשאלות - סימן שאתם לא מצליחים לדייק את הקשב לסימני הרעב והשובע שלכם. למה זה חשוב? הקשבה לגוף היא הבסיס המשמעותי ביותר באכילה בריאה ושמירה או ירידה (או עליה אם יש צורך!) במשקל.
מדוע? כי הגוף מווסת את מנגנוני הרעב והשובע עם לפחות 20 הורמונים ונוירוטרנסימטורים שאנחנו יודעים עליהם! (ואני בטוחה שגם הרבה שאנחנו עוד לא גילינו...). אם הגוף משקיע כל כך הרבה אנרגיה בוויסות האכילה, כנראה שיש לכך סיבה, לא? הסיבה היא שלגוף המדהים שלנו חשוב להכניס כמות מספקת של אנרגיה וחומרים מזינים לתחזוקו,
אך לא יותר מדי. מעט מדי או יותר מדי - גורמים לבעיות ולמחלות.
לכן, כשיש מחסור בחומרי הזנה ו/או אנרגיה - הוא יאותת לנו בתהליך מבוקר היטב שהוא רעב - הוא לא רוצה ליצור מחסור.
מהו רעב ב"שפת הגוף"?
רעב פיזי הוא דרכו של הגוף להגיד: "חסרה לי אנרגיה או חומרי הזנה מסויימים. אני צריך שתתעסקו עכשיו עם אוכל ולא עם שאר הדברים של חייכם".
רעב פיזי הוא דרכו של הגוף להגיד: "חסרה לי אנרגיה או חומרי הזנה מסויימים. אני צריך שתתעסקו עכשיו עם אוכל ולא עם שאר הדברים של חייכם".
ומה קורה כשאנחנו לא נותנים לעצמינו להגיע בכלל לרעב פיזי?
אנחנו כל הזמן שבעים, נכון?
אבל רגע, מהו שובע בעצם "בשפת הגוף"?
שובע זו דרכו של הגוף להגיד: "מספיק, קיבלתי מספיק חומרי הזנה ואנרגיה, עכשיו תתעסקו בשאר חייכם ואין צורך להתעסק בעוד אכילה".
שובע זו דרכו של הגוף להגיד: "מספיק, קיבלתי מספיק חומרי הזנה ואנרגיה, עכשיו תתעסקו בשאר חייכם ואין צורך להתעסק בעוד אכילה".
כלומר, הגוף לא זקוק כרגע לשום דבר!
ולכן, כל אוכל שנכניס לתוכו (ויהיה הכי דל קלוריות שבעולם) - ייצור סתם עומס - עומס קלורי ועומס על מערכת העיכול והכבד שלא זקוקים כרגע לדברים נוספים להתמודד איתם. ואם לגוף אין מה לעשות עם העומס הזה - יש סיכוי טוב שהוא ייאגר במאגרי השומן או "ייתקע" כמו זבל באזורים אחרים בגוף.
כן, גם מלפפון!
כן, גם חסה!
זו בעיניי הבעייתיות שבהמלצה הידועה לאכול ירקות כשאתם רעבים פיזית - הרי הגוף מאותת לנו לאכול, ולא לסתום את הקיבה עם משהו שישביע לשניה וחצי... ומצד שני, לאכול משהו - אפילו ירקות - כשאנחנו לא רעבים - זה גם בעייתי, שהרי הגוף לא צריך שום דבר כרגע חוץ מלעכל את האוכל שכבר יש במערכת!
זו הסיבה שכנאנשים שואלים אותי במה כדאי להעסיק את הפה כשאנחנו משועממים/כועסים/לומדים/מול הטלויזיה - אני מחזירה את הכדור לגוף ולא להנחייה דיאטטית כלשהי: "אם אתם רעבים באמת - שבו ותאכלו אוכל. ואם אתם לא רעבים פיזית - אין סיבה לאכול, אלא לטפל במה שמתחת לחשק לאוכל. למשל לבדוק - "מה האוכל אמור לספק לי עכשיו שאני זקוק/ה לו באמת?" (זו רק דוגמא אחת לשאלה שיכולה להוביל למענה הרבה יותר מדוייק לצורך האמיתי שמתחת לאכילה הרגשית).
אין ספק שכשאנחנו רעבים רגשית ולא מוצאים פתרון אחר אז עדיף לאכול אוכל בריא מאשר ג'אנק (ולצערינו, האכילה הרגשית לרוב מלווה דווקא בג'אנק). אבל למה בעצם לאכול בכלל אם אנחנו לא רעבים?
האם אוכל באמת פתר לנו אי פעם את הבעיות הרגשיות ליותר מחמש דקות?
האם אי פעם אוכל פתר לנו את הכעס?
את התסכול?
את השיעמום?
את הריקנות הנפשית?
ומה בנוגע לתחושת המלאות הלא נעימה ולאשמה שלוותה באכילה כשלא היינו רעבים ו/או עד לשובע עודף?
יש דרך לצאת מהאכילה הרגשית.
למעשה יש המון דרכים, ואת כולן אני והצוות שלי מלמדים את המטופלים שלנו באופן פרטני ומותאם אישית. אבל לפני הכל חשוב ללמוד להכיר ולזהות את הסימנים של הגוף. כי רק ברגע שנדע להבדיל בין הצרכים הפיזיים של הגוף (שמשודרים על ידי סימני רעב ושובע וסימנים נוספים) - רק אז נדע מתי זה לא רעב פיזי, ולכן נחפש מענה מדוייק יותר (שהוא לא אוכל אלא מענה רגשי).
רק ברגע שנדע להבדיל בין הצרכים הפיזיים של הגוף (שמשודרים על ידי סימני רעב ושובע וסימנים נוספים) - רק אז נדע מתי זה לא רעב פיזי, ולכן נחפש מענה מדוייק יותר (שהוא לא אוכל אלא מענה רגשי).
אוכל הוא תזונה של הגוף הפיזי, ולכן בנושאי מה להכניס לגוף - בעיניי המילה שלו אמורה להיות הקובעת - אם הוא צריך משהו או לא.
זו בדיוק הסיבה שחשוב ללמוד מחדש לזהות את סימני הרעב והשובע. ממש כמו שעשינו כשהיינו קטנה ואף דיאטה לא אמרה לנו כמה ליינוק מהבקבוק או מהשד של אמא.
וחשוב גם לתת לו אוכל מתאים: כשאנחנו נותנים לגוף אוכל דל ברכיבים תזונתיים באופן קבוע - כמו ג'אנק - נמשיך להיות רעבים גם אם ממש הקשבנו לרעב ושובע כשהתחלנו לאכול. כי הגוף לא קיבל את התזונה המתאימה לו, וגם כי הג'אנק אשכרה מעוות את המסלולים ההורמונאליים של ויסות התיאבון.
וגם לנפש יש אוכל מתאים. זה דברים שממלאים אותה השראה, רוגע, סיפוק, הנאה, תחושת משמעות.
זה האוכל המזין של הנפש. ולכן אחד השלבים הבאים בתהליך הם לזהות את הרעב והשובע של הנפש - מה הצרכים שלנו, למה אנחנו זקוקים באמת? וללמוד לספק את זה.
כשהנפש מקבלת את האוכל של הגוף היא נהנית רק לכמה רגעים קצרים, ואז מתמלאת בריקנות גדולה יותר (נוסף לאשמה, תחושת כישלון ועוד...), כי התעלמנו מהצרכים שלה ונתנו לה אוכל שלא מתאים לה.
היא נעשית יותר רעבה.
כשהנפש מקבלת את האוכל של הגוף היא נהנית רק לכמה רגעים קצרים, ואז מתמלאת בריקנות גדולה יותר (נוסף לאשמה, תחושת כישלון ועוד...), כי התעלמנו מהצרכים שלה ונתנו לה אוכל שלא מתאים לה. היא נעשית יותר רעבה.
לכן התהליך הוא ללמוד לזהות בהדרגה קודם את צרכי הגוף האמיתיים ואז את צרכי הנפש. אדם שלא מתייחס לתזונה הנפשית שלו בתהליך שינוי הרגלי האכילה צפוי לעלות בחזרה במשקל לאחר הירידה, או לחליפין - לחיות חיים של דיאטות, הגבלות ומותר-אסור.
זכרו, אם לא הייתם במגע עם התחושה הפיזית של רעב ושובע זה יכול לקחת זמן עד שתצליחו להתכוונן מחדש על צרכי הגוף, אז סבלנות היא מילת מפתח ראשונה. מילת המפתח השניה פה היא כלים: ללמוד לזהות באופן מדוייק ביותר ולא משתמע לשתי פנים מתי אנחנו רעבים ומתי אנחנו שבעים (ובנסיון שלנו רוב השיטות האחרות שעובדות על קשב לגוף לא מלמדות זיהוי מדוייק אלא מעורפל).
אם אתם רוצים להפסיק עם דיאטות וללמוד להקשיב לגוף - ההזמנה היא לקחת את היד שאנחנו מושיטים לכם ואת הכלים שאנחנו נותנים לכם, ולהיעזר בנו בליווי אישי כדי לחזור לשלום אמיתי עם האוכל והגוף, ועדיין - להשיג את המטרות המיטיבות ביותר עבור עצמכם ועבור גופכם.
ואני מזמינה אתכם להפסיק לחכות שתמצאו את ה"דיאטה" המושלמת, ולהתחיל ללמוד להאכילה את הגוף והנפש בצורה מותאמת אישית, שמתאימה רק לכם - על ידי דיוק ההקשבה לגוף ולנפש.