פלאפון: 054-5933648

כתובת: עמק איילון, מודיעין

 כל הזכויות שמורות לרותי פינק©

צרו קשר

מיקום הקליניקה: סקייפ בכל רחבי העולם

ומודיעין, רחוב עמק איילון 21

שם סקייפ לטיפול בסקייפ: rutifink

 fink.ruti@gmail.com  |  טלפון: 054-5933648

כל הזכויות שמורות לרותי פינק. 

לתקנון האתר

רעבה כל הזמן?

הגיע הזמן ללמוד מהו רעב ומהו שובע!

 

 

בדקי את עצמך:
האם את מרגישה שאת:
* כל הזמן רעבה?
* לא יודעת לעצור כששבעה?
* לא יודעת איך מרגיש רעב או שובע?
* אוכלת גם כשלא רעבה?
* מסיימת אוכל רק כששבעה בצורה לא נעימה?
אם ענית "כן" לפחות על אחת מהשאלות - סימן שאת לא מקשיבה לסימני הרעב והשובע שלך.

 


הקשבה לגוף היא הבסיס המשמעותי ביותר באכילה בריאה ושמירה או ירידה (או עליה אם יש צורך!) במשקל.


הגוף מווסת את מנגנוני הרעב והשובע עם לפחות 20 הורמונים ונוירוטרנסימטורים שאנחנו יודעים עליהם! (ואני בטוחה שגם הרבה שאנחנו עוד לא גילינו...).


אם הגוף משקיע כל כך הרבה אנרגיה בוויסות האכילה, כנראה שיש לכך סיבה, לא?
והסיבה היא שלגוף המדהים שלנו חשוב להכניס כמות מספקת של אנרגיה וחומרים מזינים לתחזוקו, אך לא יותר מדי.


לכן, כשיש מחסור בחומרי הזנה ו/או אנרגיה - הוא יאותת לנו בתהליך מבוקר היטב שהוא רעב.
 

רעב פיזי הוא דרכו של הגוף להגיד: "חסרה לי אנרגיה או חומרי הזנה מסויימים. אני צריך שתתעסקי עכשיו עם אוכל ולא עם שאר הדברים של חייך".

 

מה קורה כשאנחנו מתעלמות מהרעב ולא אוכלות?

 

האם חווית מה קורה ביום צום (כמו יום כיפור למשל)?

הרי הרעב לא נשאר שם תמיד וכמובן שלא באותה דרגה, אלא בא בגלים: הוא מופיע, הולך ומתעצם, מתעצם, מתעצם, ו... נעלם! 

לאחר זמן מה זה חוזר על עצמו עד לסיום הצום. (הערה: ייתכן מצב של רעב רגשי - שמרגיש כמעט כמו רעב פיזי. רעב רגשי - לעומת פיזי - לא יבוא בגלים אלא יישאר באותה רמה מנדנדת כל הזמן, גם אחרי ששתינו. רעב פיזי יתנהג בעוצמתו כמו גלים).

 

ומה קורה כשאנחנו לא נותנות לעצמינו להגיע בכלל לרעב פיזי?

אנחנו כל הזמן שבעות.

אז מהו שובע?

 

שובע זו דרכו של הגוף להגיד: "מספיק, קיבלתי מספיק חומרי הזנה ואנרגיה, עכשיו תתעסקי בשאר חייך ואין צורך להתעסק בעוד אכילה".

 

כלומר, הגוף לא זקוק כרגע לשום דבר.

ולכן, כל אוכל שנכניס לתוכו (ויהיה הכי דל קלוריות שבעולם) - ייצור סתם עומס - עומס קלורי ועומס על מערכת העיכול והכבד שלא זקוקים כרגע לדברים נוספים להתמודד איתם.

 

כן, גם מלפפון.

כן, גם חסה.

 

את כבר מתחילה להבין את הבעייתיות בהמלצה הידועה לאכול ירקות כשאת רעבה פיזית - הרי הגוף מאותת לך לאכול ולא לסתום את הקיבה עם משהו שישביע אותך לשניה וחצי.

את גם מתחילה להבין מזה את הבעייתיות בלאכול משהו - אפילו ירקות - כשאת לא רעבה - הרי הגוף לא צריך שום דבר כרגע חוץ מלעכל את האוכל שכבר יש במערכת. זו הסיבה שכנשים שואלות אותי במה כדאי להעסיק את הפה כשאני משועממת/כועס/לומד/מול הטלויזיה - אני מחזירה את הכדור לגוף ולא להנחייה דיאטטית כלשהי: "אם את רעבה באמת - שבי ותאכלי אוכל.

 

אם את לא רעבה פיזית - אין סיבה לאכול. עדיף ללעוס קיסם/מקל קינמון אבל לא לאכול.

אין ספק שכשאת רעבה רגשית ולא מוצאת פתרון אחר אלא לאכול אז עדיף לאכול אוכל בריא מאשר ג'אנק (ולצערינו, האכילה הרגשית לרוב מלווה דווקא בג'אנק).

 

אבל למה לאכול בכלל אם את לא רעבה?

האם אוכל באמת פתר לך אי פעם את הבעיות הרגשיות ליותר מחמש דקות?

האם אי פעם אוכל פתר לך את הכעס?

את התסכול?

את השיעמום?

את הריקנות הנפשית?

ומה בנוגע לתחושת המלאות הלא נעימה ולאשמה שלוותה באכילה כשלא היית רעבה ו/או עד לשובע עודף?

 

יש דרך לצאת מהאכילה הרגשית.

למעשה יש המון דרכים, ואת כולן אני מעבירה בקבוצות ובטיפולים הפרטניים שלי.

אבל לפני הכל חשוב ללמוד להכיר ולזהות את הסימנים של הגוף למה הוא צריך.

 

הגוף הטוב שלך, שבנסיון לפתור דברים רגשיים את מאכילה אותו בדברים שהוא כלל לא צריך. או לחליפין מתעלמת מסימניו כשהוא כן זקוק למשהו.

אוכל הוא תזונה של הגוף הפיזי, ולכן המילה שלו היא הקובעת - אם הוא צריך משהו או לא.

 

לכן חשוב לחזור ולזהות את סימני הרעב והשובע. ממש כמו שעשית כשהיית קטנה ואף דיאטה לא אמרה לך כמה ליינוק מהבקבוק או מהשד של אמא.

וחשוב גם לתת לו אוכל מתאים: כשאנחנו נותנים לגוף אוכל דל ברכיבים תזונתיים באופן קבוע - כמו ג'אנק - נמשיך להיות רעבים גם אם ממש הקשבנו לרעב ושובע כשהתחלנו לאכול.

כי הגוף לא קיבל את התזונה המתאימה לו.

 

וגם לנפש יש אוכל מתאים. זה דברים שממלאים אותה השראה, רוגע, סיפוק, הנאה, תחושת משמעות.

זה האוכל המזין של הנפש. 

ולכן אחד השלבים הבאים בתהליך הוא לזהות את הרעב והשובע של הנפש.

 

כשהנפש מקבלת את האוכל של הגוף היא נהנית לכמה רגעים קצרים, ואז מתמלאת בריקנות גדולה יותר (נוסף לאשמה, תחושת כישלון ועוד...).

כי התעלמנו מהצרכים שלה ונתנו לה אוכל שלא מתאים לה.

היא נעשית יותר רעבה.

 

לכן התהליך הוא ללמוד לזהות בהדרגה קודם את צרכי הגוף האמיתיים ואז את צרכי הנפש.

אשה שלא תתייחס לתזונה הנפשית שלה בתהליך שינוי הרגלי האכילה צפויה לעלות בחזרה במשקל לאחר הירידה, או לחליפין - לחיות חיים של דיאטות, הגבלות ומותר-אסור.

 

 

ובתור התחלה הינה דרך פשוטה להתחיל לזהות רעב ושובע, שכבר יכולה להתחיל לשנות את כמויות האוכל שאת אוכלת במהלך היום:

 

כל פעם שאת חושבת שאת רעבה ו/או שבעה דרגי את ההרגשה בסולם מ-0%-100%.
להלן ערכים שיעזרו לך:


0%    = גוועת מרעב
25%  = אני בטוחה שאני רעבה אך עדיין מסוגלת לשלוט בעצמי (זה הזמן להתחיל לאכול)
50%  = האזור הנייטראלי - לא רעבה ולא שבעה, אך יש מקום (זה שיש מקום לא אומר שהגוף צריך משהו. זכרי - הגוף
            משדר רעב כשהוא צריך משהו).
80%  = שובע עדין, כשזה שאם תשתי משהו תרגישי שובע מלא (זה הזמן לסיים לאכול).
100%= אני שבעה בצורה מלאה.
101% ומעלה = אני מלאה מדי, מפוצצת...


זכרי, אם לא היית במגע עם התחושה הפיזית של רעב ושובע זה יכול לקחת זמן עד שתצליחי להתכוונן מחדש על צרכי הגוף, אז השתמשי בהרבה סבלנות וחמלה כלפי עצמך.

 


כמו כן אני מזמינה אותך לייצור איתי קשר על מנת להעמיק ביכולת שלך לטפל באכילה הרגשית ולזהות את צרכי הגוף בתוך מספר מפגשים.

באהבה,
רותי.