רעבה כל הזמן?

הגיע הזמן ללמוד מהו רעב ומהו שובע!

 

 

בדקי את עצמך:
האם את מרגישה שאת:
* כל הזמן רעבה?
* לא יודעת לעצור כששבעה?
* לא יודעת איך מרגיש רעב או שובע?
* אוכלת גם כשלא רעבה?
* מסיימת אוכל רק כששבעה בצורה לא נעימה?
אם ענית "כן" לפחות על אחת מהשאלות - סימן שאת לא מקשיבה לסימני הרעב והשובע שלך.

 


הקשבה לגוף היא הבסיס המשמעותי ביותר באכילה בריאה ושמירה או ירידה (או עליה אם יש צורך!) במשקל.


הגוף מווסת את מנגנוני הרעב והשובע עם לפחות 20 הורמונים ונוירוטרנסימטורים שאנחנו יודעים עליהם! (ואני בטוחה שגם הרבה שאנחנו עוד לא גילינו...).


אם הגוף משקיע כל כך הרבה אנרגיה בוויסות האכילה, כנראה שיש לכך סיבה, לא?
והסיבה היא שלגוף המדהים שלנו חשוב להכניס כמות מספקת של אנרגיה וחומרים מזינים לתחזוקו, אך לא יותר מדי.


לכן, כשיש מחסור בחומרי הזנה ו/או אנרגיה - הוא יאותת לנו בתהליך מבוקר היטב שהוא רעב.
 

רעב פיזי הוא דרכו של הגוף להגיד: "חסרה לי אנרגיה או חומרי הזנה מסויימים. אני צריך שתתעסקי עכשיו עם אוכל ולא עם שאר הדברים של חייך".

 

מה קורה כשאנחנו מתעלמות מהרעב ולא אוכלות?

 

האם חווית מה קורה ביום צום (כמו יום כיפור למשל)?

הרי הרעב לא נשאר שם תמיד וכמובן שלא באותה דרגה, אלא בא בגלים: הוא מופיע, הולך ומתעצם, מתעצם, מתעצם, ו... נעלם! 

לאחר זמן מה זה חוזר על עצמו עד לסיום הצום. (הערה: ייתכן מצב של רעב רגשי - שמרגיש כמעט כמו רעב פיזי. רעב רגשי - לעומת פיזי - לא יבוא בגלים אלא יישאר באותה רמה מנדנדת כל הזמן, גם אחרי ששתינו. רעב פיזי יתנהג בעוצמתו כמו גלים).

 

ומה קורה כשאנחנו לא נותנים לעצמינו להגיע בכלל לרעב פיזי?

אנחנו כל הזמן שבעים.

 

מהו שובע?

 

שובע זו דרכו של הגוף להגיד: "מספיק, קיבלתי מספיק חומרי הזנה ואנרגיה, עכשיו תתעסקו בשאר חייכם ואין צורך להתעסק בעוד אכילה".

 

כלומר, הגוף לא זקוק כרגע לשום דבר.

ולכן, כל אוכל שנכניס לתוכו (ויהיה הכי דל קלוריות שבעולם) - ייצור סתם עומס - עומס קלורי ועומס על מערכת העיכול והכבד שלא זקוקים כרגע לדברים נוספים להתמודד איתם. ואם לגוף אין מה לעשות עם העומס הזה - יש סיכוי טוב שהוא ייאגר במאגרי השומן.

 

כן, גם מלפפון.

כן, גם חסה.

 

אתם כבר מתחילים להבין את הבעייתיות שבהמלצה הידועה לאכול ירקות כשאתם רעבים פיזית - הרי הגוף מאותת לנו לאכול, ולא לסתום את הקיבה עם משהו שישביע לשניה וחצי!

ומצד שני, לאכול משהו - אפילו ירקות - כשאנחנו לא רעבים - זה גם בעייתי, שהרי הגוף לא צריך שום דבר כרגע חוץ מלעכל את האוכל שכבר יש במערכת! זו הסיבה שכנאנשים שואלים אותי במה כדאי להעסיק את הפה כשאנחנו משועממים/כועסים/לומדים/מול הטלויזיה - אני מחזירה את הכדור לגוף ולא להנחייה דיאטטית כלשהי: "אם אתם רעבים באמת - שבו ותאכלו אוכל. ואם אתם לא רעבים פיזית - אין סיבה לאכול, אלא לטפל במה שמתחת לחשק לאוכל. למשל לבדוק - "מה האוכל אמור לספק לי עכשיו שאני זקוק/ה לו באמת?" (זו רק דוגמא אחת לשאלה שיכולה להוביל למענה הרבה יותר מדוייק לצורך האמיתי שמתחת לאכילה הרגשית).

אין ספק שכשאנחנו רעבים רגשית ולא מוצאים פתרון אחר אז עדיף לאכול אוכל בריא מאשר ג'אנק (ולצערינו, האכילה הרגשית לרוב מלווה דווקא בג'אנק). אבל למה בעצם לאכול בכלל אם אנחנו לא רעבים?

האם אוכל באמת פתר לנו אי פעם את הבעיות הרגשיות ליותר מחמש דקות?

האם אי פעם אוכל פתר לנו את הכעס?

את התסכול?

את השיעמום?

את הריקנות הנפשית?

ומה בנוגע לתחושת המלאות הלא נעימה ולאשמה שלוותה באכילה כשלא היינו רעבים ו/או עד לשובע עודף?

 

יש דרך לצאת מהאכילה הרגשית.

למעשה יש המון דרכים, ואת כולן אני והצוות שלי מלמדים את המטופלים שלנו באופן פרטני ומותאם אישית. אבל לפני הכל חשוב ללמוד להכיר ולזהות את הסימנים של הגוף. כי רק ברגע שנדע להבדיל בין הצרכים הפיזיים של הגוף (שמשודרים על ידי סימני רעב ושובע וסימנים נוספים) - רק אז נדע מתי זה לא רעב פיזי, ולכן נחפש מענה מדוייק יותר (שהוא לא אוכל אלא מענה רגשי).

אוכל הוא תזונה של הגוף הפיזי, ולכן בנושאי מה להכניס לגוף - בעיניי המילה שלו אמורה להיות הקובעת - אם הוא צריך משהו או לא.

 

לכן חשוב לחזור ולזהות את סימני הרעב והשובע. ממש כמו שעשינו כשהיינו קטנה ואף דיאטה לא אמרה לנו כמה ליינוק מהבקבוק או מהשד של אמא.

וחשוב גם לתת לו אוכל מתאים: כשאנחנו נותנים לגוף אוכל דל ברכיבים תזונתיים באופן קבוע - כמו ג'אנק - נמשיך להיות רעבים גם אם ממש הקשבנו לרעב ושובע כשהתחלנו לאכול.

כי הגוף לא קיבל את התזונה המתאימה לו, וגם כי הג'אנק אשכרה מעוות את המסלולים ההורמונאליים של ויסות התיאבון.

 

וגם לנפש יש אוכל מתאים. זה דברים שממלאים אותה השראה, רוגע, סיפוק, הנאה, תחושת משמעות.

זה האוכל המזין של הנפש. 

ולכן אחד השלבים הבאים בתהליך הם לזהות את הרעב והשובע של הנפש - מה הצרכים שלנו, למה אנחנו זקוקים באמת? וללמוד לספק את זה.

 

כשהנפש מקבלת את האוכל של הגוף היא נהנית רק לכמה רגעים קצרים, ואז מתמלאת בריקנות גדולה יותר (נוסף לאשמה, תחושת כישלון ועוד...), כי התעלמנו מהצרכים שלה ונתנו לה אוכל שלא מתאים לה.

היא נעשית יותר רעבה.

 

לכן התהליך הוא ללמוד לזהות בהדרגה קודם את צרכי הגוף האמיתיים ואז את צרכי הנפש.

אדם שלא מתייחס לתזונה הנפשית שלו בתהליך שינוי הרגלי האכילה צפוי לעלות בחזרה במשקל לאחר הירידה, או לחליפין - לחיות חיים של דיאטות, הגבלות ומותר-אסור.


זכרו, אם לא הייתם במגע עם התחושה הפיזית של רעב ושובע זה יכול לקחת זמן עד שתצליחו להתכוונן מחדש על צרכי הגוף, אז סבלנות היא מילת מפתח ראשונה. מילת המפתח השניה פה היא כלים: ללמוד לזהות באופן מדוייק ביותר ולא משתמע לשתי פנים מתי אנחנו רעבים ומתי אנחנו שבעים (ובנסיון שלנו רוב השיטות האחרות שעובדות על קשב לגוף לא מלמדות זיהוי מדוייק אלא מעורפל).

 

אם אתם רוצים להפסיק עם דיאטות וללמוד להקשיב לגוף - ההזמנה היא לקחת את היד שאנחנו מושיטים לכם ואת הכלים שאנחנו נותנים לכם, ולהיעזר בנו בליווי אישי כדי לחזור לשלום אמיתי עם האוכל והגוף, ועדיין - להשיג את המטרות המיטיבות ביותר עבור עצמכם ועבור גופכם.

את כל הפרטים על טיפול בשיטה שלנו תמצאו כאן.