_edited.png)
איך להנות ולרזות?
וגם - למה קראתי לקליניקה שלי נשים אוכלות ושמחות.
"אני מתה על אוכל", היא מצהירה. "אני אוהבת הכל, לצערי."
"למה לצערך?" אני שואלת.
"הלוואי ולא הייתי אוהבת לאכול כל-כך", נאנחת, "לפחות אז הייתי שוקלת פחות..."
אני עצובה לשמוע את השכנוע הזה כל פעם מחדש - אנחנו צריכים להפסיק לאהוב אוכל בשביל להיות רזים?
האומנם?
האם את צריכה לסבול כדי לרזות?
כי אם כן, מה הסיכוי שהמשקל החדש יישאר יציב, אם נתרזי מסבל?
מי רוצה להמשיך לנצח משהו שהוא סובל ממנו?
אי אפשר להיות תמימים ולחשוב שתוכלי להחזיק מעמד בסבל לאורך זמן. אם תשימי את עצמך בכלא של סבל בסוף יבוא היום שבו האסירה שבך תתקומם ורק תרצה לשבור את הסורגים.
אני רואה שאנשים רבים שאוכלים כמויות גדולות לא באמת יודעים להנות מהאוכל. הם קושרים בין הכמויות הגדולות להנאה. עצם הכמות היא זו שנוסכת בהם את הבטחון שיצליחו להנות מהאוכל ולשבוע. כמות קטנה גורמת להם להרגיש כאילו לא אכלו.
אבל מה יקרה אם תתני את תשומת הלב המתאימה (Mindfulness) לאוכל? - תאכלי אותו לאט, במודעות, בתשומת לב למרקם, לטעם, לחושה בפה, בגוף שהוא מעורר...
ייתכן שתגלי דברים חדשים.
לדוגמא, שהטעם של האוכל מתחזק ע"י המודעות אליו.
שההנאה גוברת כי את רגישה יותר לטעם על ידי הפניית תשומת לב בלבד.
ואז, עם התרגול, קורה הפלא: תגלי שאנת לא באמת צריכה את הביס הבא, כי כל כך נהנית מהביס הזה!
כשאני מציגה את האופציה הזו בתרגולים "על אמת" שאני עושה עם לקוחותיי, אחת ההתנגדויות הכי גדולות שעולה היא "אבל בשביל אכילה כזו צריך זמן!"
לדוגמא, כשמגיעה הפסקת האוכל בצהריים בעבודה, אולי את משתדלים לסיים את האוכל מהר, לדחוס כמה שיותר במהירות כדי להספיק לשבוע לפני שההפסקה מסתיימת.
אבל אם תנסי להרגיע לרגע את הלחץ לשבוע ותאכלי במודעות ייתכן שתגלי שאת לא באמת חייבת לדחוס כדי לשבוע. פשוט כי שבעת מכמות קטנה יותר, שאכלת באותו הזמן...
אין שום דבר פסול בלהינות מהאוכל. למעשה נועדנו לאכול ממנו - הרצפטורים של הטעם בפה שלך יורים למוח סיגנלים של הנאה עם כל ביס של אוכל טעים. אז למה להילחם בזה, אם אפשר להשתמש בזה לטובתך?
זה גם המפתח שיכול לעזור לאזן את כמות האוכל באירועים משפחתיים, בחגים ובבתי מלון ולעזור לך להקשיב במקומות האלה לגוף. באירועים האלה אנו נוטות לרצות לטעום מהכל, מהר, הרבה, לפני שייגמר.
אבל רגע...עצרי שנייה...
עצם הפניית תשומת הלב לאוכל, לטעם המיוחד והייחודי שלו, למרקם, לצבע - יעצים את תחושת ההנאה שלך!
ואז את לא תצטרכי כמות גדולה שלו כדי להינות ממנו. "זה לא הכמות, זה האיכות" - איכות תשומת הלב שתתני לאוכל.
זו גם אחת הסיבות שקראתי לקליניקה שלי נשים אוכלות ושמחות. אם תאכלי מתוך שמחה ומתוך אהבה והנאה מהאוכל - את תאכלי פחות, ולא יותר. באכילת כמויות גדולות יש אולי הנאה רגעית אבל יש גם סבל - סבל של הגוף שאומר: "אני מלא, אני מפוצץ, עצרי...!"
אני מאמינה שאפשר להשיג גם הנאה נפשית וגם הנאה פיזית מהאוכל.
אז בפעם הקרובה שתאכלי, תני לאוכל את תשומת הלב המתאימה.
ייתכן שגם אצלך יתרחשו ניסים...
שלך באהבה,
רותי
