האם דיאטה היא סם להמונים?

תתפלאי...

 

 

 

בנקודה כלשהי, היא ניסתה סמים בפעם הראשונה.

ההתנסות הראשונה היתה נהדרת - היא הרגישה היי, מושכת, חייכנית, מצליחה ומלאה בבטחון עצמי. עד שהשפעת הסם פגה.

ואז בא הדאון - אכזבה, ירידה בבטחון העצמי (לעומת הגבהים שהגיעה אליהם עם הסם!). היא רצתה את ההרגשה הנהדרת שוב.

ולכן היא ניסיתה עוד פעם. וגם הפעם חשה נהדר - ממש הרגישה שהסם מוציא ממנה את הטוב ביותר! עד שהשפעת הסם פגה, ושוב הגיע הדאון.

אז היא לקחה את הסם שוב, כי היית בטוחה שזה מביא אותה למלוא הפוטנציאל שלה. היא האמינה שהאני האמיתי שלה הוא האני שמתגלה בהשפעת הסם.

ובאיזשהו שלב, בהדרגה, היא הרגישה שהיא כבר לא רוצה להיות בלי הסמים.

בלעדיהם היא הרגישה פחות שוות ערך לעומת המיטב שהם הוציאו ממנה. למעשה היא כבר הפסיקה לגמרי לאהוב את עצמה האמיתי, ללא השפעת הסם. בכל פעם שהשפעת הסם פגה הדאון היה מגיע מהר יותר ויותר, עד שהוא נהפך לבלתי נסבל ממש.

היא היתה מכורה. היא היתה צריכה מנות גדולות יותר ויותר כדי להגיע לאותו האפקט, כי המוח הגיב לסם פחות ופחות...

בכל עבר אנחנו שומעים על ההשפעות ההרסניות של הסמים ועל האפקט ההרסני שלהם. כשאנחנו שומעות על סיפורים כאלה ליבנו נכמר על אחרים, קורבנות תמימים של התנסויות שנראות בלתי מזיקות...

אבל בואי נשחק קצת עם הסיפור הזה.

בואי נחליף את המילה סמים במילה דיאטה/הרזיה...

בנקודה כלשהי, כמו רוב הנשים, התחלת עם הדיאטות. 
בהתחלה ירדת יפה, הרגשת טוב...אבל כשהשפעת הדיאטה פגה (כי לכל שליטה וכוח רצון יש תאריך תפוגה), הרגשת ממש לא נעים. לעומת איך שהיית בשיא ההצלחה, הרגשת כישלון, אכזבה ותסכול...לא רצית להיות עם המשקל העודף. לא הרגשת שזה האני האמיתי שלך. הרגשת שהאני האמיתי שלך מתבטא רק כשאת רזה יותר.

ואז החלטת לרזות שוב. וירדת שוב פעם, ושוב היית בהיי, בעננים... אבל עלית חזרה כשהשפעת הדיאטה פגה... ושוב חווית התרסקות בביטחון, בדימוי גוף שלך... הרגשת פשוט נורא. הרגשת שאת מתגעגעת להיי הזה, של להיות רזה...

ולכן התחלת שוב דיאטה! אבל הפעם לא קראו לה דיאטה ולא היה בה תפריט. קראו לזה "שינוי אורח חיים". דיברו איתך מה מותר לאכול ומה אסור, איזה מזונות משמינים ואיזה לא, איך לקזז עודפי מזונות בעזרת פעילות גופנית, כמה פעילות גופנית לעשות כל יום... ושוב הרגשת בהיי, והפעם היית בטוחה שזה יצליח לעולם. הרגשת בשליטה! ואז אחרי זמן מסויים, מסיבה כלשהי שוב החלו סדקים גם בשליטה שלך הפעם...

ועם כל דיאטה הגוף הגיב פחות ופחות, הירידה במשקל נעשתה קשה יותר ויותר והעליה אחרי במשקל גדולה יותר ויותר. היית צריכה לעשות את הדיאטה מגבילה וקיצונית יותר ויותר כדי לרדת במשקל כי הגוף התרגל למחסור קלורי וצמצם את חילוף החומרים.

ואחרי כמה שנים פתאום גילית שהמחוגים עוברים בקלות את ה-100...110...120... והיד עוד נטויה...

רוב האנשים נמצאים בהכחשה לעובדה אחת כואבת: לדיאטות, כמו להשפעת הסמים, יש תאריך תפוגה אצל 95-97% מהאוכלוסיה.

 

זה מטורף - תעשיה שלמה מבוססת על 3%-5% הצלחה! 

היית קונה פלאפון שיש לו אחוזים כאלה לעבוד?

אני מניחה שלא.

היית קונה תרופה שיש לה 3%-5% להרזות אותך מבלי להעלות אותך אחר כך חזרה במשקל?

אולי.

ואם אני אגיד לך שיש לה עלון שלם של תופעות לוואי פיזיולוגיות ופסיכולוגיות שמופיעות בכ-90% מהמקרים?

זה כבר מתחיל להטריד, נכון?

כמו לסמים, גם לדיאטות יש השלכות. כן כן, גם לדיאטות "מאוזנות". למעשה לכל צמצום קלורי משמעותי יש השלכות.

והינה עלון ה"תרופה" לדיאטות, שלעולם לא תשמעי עליו בפרסומות לדיאטה/שינוי אורח החיים התורן:

 

• השמנה - אפילו השמנה חולנית (אחרי שכוח הרצון מתכלה - ואצל 95%-97% זה קורה)

• האטת חילוף חומרים של עד 40%

• פגיעה בתפקוד מערכת החיסון

• נשירת שיער

• איבוד מסת שריר

• מחסור בויטמינים ומינרלים

• חולשה

• עייפות

• חוסר ריכוז

• עירפול חושים ו/או תחושת ריחוף

• עור יבש

• דיכאון

• חרדה

• עצבנות וכעסים

• במקרים נדירים - הפרעות פסיכיאטריות

• בולמוסי אכילה

• פגיעה בדימוי עצמי

• פגיעה ביכולת להקשיב לרעב ושובע

• פגיעה ביכולת לסמוך על עצמינו

• פגיעה באמונה שלנו לגבי כוח הרצון שלנו (שלמעשה לא קשור בכלל לעניין)

• פגיעה בתחושת מסוגלות עצמית

• אובססיה ו/או מחשבות אובססיביות-קומפולסיביות בנוגע לאוכל

• ועוד...

•  

לצערי ראיתי את כל התופעות האלה בקליניקה, אצל אנשים שיכלו לכתוב ספר על דיאטות מרוב שהתנסו בהם.

וכל פעם שראיתי את זה הרגשתי שאני לא מוכנה למכור את הלוקש הזה במסווה של דאגה לבריאותך. אני לא רוצה לראות עוד אנשים מתמכרים למעגל ההרסני הזה של דיאטות, שבסופו ישקלו יותר מאשר כשאי פעם חשבו על להתחיל את הדיאטות.

 

יש דרך אחרת. הדרך היא להחזיר את הגלגל אחורה - ולהתחבר מחדש לחוכמת הגוף.

לדאוג להזין את הגוף במה וכמה שהוא מבקש, ולדאוג להזין גם את הרגש בתהליך של גדילה וצמיחה ולא הפחדה והגבלה. 

 

לחצי כאן כדי ללמוד איך.

 

 

באהבה,

רותי